הכוח הגדול ביותר בעולם

יש לנו בבית סיפור לילדים, שהוא לא פחות מכך גם סיפור למבוגרים, על הכוח הגדול ביותר בעולם. הקיסר הסיני הזקן מחפש לו יורש ונותן אתגר לילדי הממלכה - מי שימצא מהו הכוח הגדול ביותר בעולם יוכל לרשת את כס הקיסר. יש ילדים שחשבו שהכוח הגדול ביותר הוא כסף, האחרים חשבו שהוא יופי, טכנולוגיה, ועוד. רק ילדה אחת ישבה וחשבה, התבוננה בטבע והבינה את כוחו של הזרע. הזרע שנובט והופך לצמח, הצמח שפורח ונותן פירות ואותם פירות שמבשילים לזרעים שמתחילים מחדש את המעגל. היא הבינה שהכוח הגדול ביותר בעולם הוא כוח החיים.

בעבודת הליווי הרוחני אני פוגשת זוויות שונות של ההבנה הזאת של כוח החיים וזה מוביל אותי למחשבות ולשאלות, לרוב אין תשובות ברורות אך השאלות ממשיכות להדהד.

התחלתי לפני מספר חודשים לעבוד עם אנשים שחלו במחלת הנטינגטון. מחלה תורשתית חשוכת מרפא שגורמת להתדרדרות ניוונית, קוגנטיבית ונפשית וסופה מוות. האנשים אותם אני פוגשת הם בגילאי ה-30 וה-40, קרובים לגילי. שאלת כוח החיים עולה שם ואיתה שאלת הערך של ליווי רוחני במצבים כאלה.

המפגשים עם האנשים האלה איתגרו את כל מה שהכרתי וידעתי על ליווי רוחני והעמידו אותי מול שילוב התנהגויות ומגבלות שלא פגשתי לפני כן. יצאתי לדרך חדשה של חיפוש והיכרות, שמלווה בהמון צניעות ושאילת שאלות. ממשיכה לתרגל אי שיפוטיות, להתמקד ב"כאן ובעכשיו".

כל אחד מהם נמצא בנקודה שונה בהתפתחות המחלה ומציג וריאציה אחרת של התופעות. לכך מתווסף עולמו הפנימי והחיצוני של האדם כפי שהיה קודם לפני המחלה, והעולם והמשפחה הסובבים אותו. כל אלה חוברים יחד לכדי מפגש ביני לבין אדם יחיד ומיוחד.

בתפיסה שלנו - "הבריאים", אותם - "החולים" היתה ציפייה שהם עשויים לחוות מצוקה, תסכול ופחד מהכיוון אליו הם הולכים, ומן המוות הצפוי להם. הארגון שהזמין אותי לעבוד ולהיפגש עם האנשים הללו ביקש שיהיה מי שיקשיב למצוקתם ויסייע להם בדרך. האנשים שאני פגשתי היו במקום אחר לחלוטין. הם ערים לגמרי להיותם חולים במחלה קשה. הם ראו את אבא או אמא בחוליים, לחלקם גם אחים שחולים, כך שהדרך בהירה להם מאד, אבל הם בוחרים בחיים ולא עסוקים כמעט בשאלת המוות. כשאני מדברת איתם על העתיד הם עונים לי בשיוויון נפש, ללא כעס ובהשלמה עם מה שזימן להם גורלם. מפליא.

"איזה מן חיים אלה" או "למה להם לחיות" הן שאלות שאני שומעת כשאני משתפת אנשים בסביבתי. והן שאלות טובות, שהכוח הגדול ביותר בעולם מספק להם תשובה. כוח החיים הוא כוח עצום שאין שני לו. הוא הכוח שמעבר לפחדים, שמעבר לחרדה מהמוות, הוא הכוח שמאחוריו עומדים הילדים ובני המשפחה, האמונה באלוהים או בכוח קוסמי כלשהו, הקפה והסיגריה של הבוקר ועוד פסיפס של רגעים, תחושות, אהבות. קל מאד להצטמצם למקום המרחם, הלא מבין מה הטעם לחיים כאלה, למחשבות או לעיסוק במוות המתקרב. אבל דווקא הם פשוט חיים, כי זה מה שיש כאן ועכשיו.

הליווי הרוחני הוא כלי נפלא למלא את החיים האלה ברגעים של משמעות והנאות פשוטות. לפעמים זה לשמוע יחד מוסיקה קצבית, כזאת שהיינו רוקדים לצליליה לפני שנים ולנענע את הראש. לפעמים זה לצייר על נייר קו לצד קו בצבעי מים בריכוז שקט. לפעמים זה לקרוא פסוקים של תהילים ולדבר עליהם. ולפעמים זה לראות ביוטיוב קטע של אדיר מילר ולצחוק איתו על שטויות ועל אנשים.

הליווי שלי אותם הוא לא "על המוות" הוא הכי "על החיים", כי כשהמוות משרטט את הגבולות שלו, בתוך אותם גבולות ניתן לחיים מרחב חופשי של אהבה, יצירה, אמונה, חמלה ואנושיות.